מה רואים במוזיאון?
כאמור במוזיאון מוצגות מגוון יצירות אמנות מהמאה ה20, בדגש על אוספים של אמנים בולטים בספרד – מירו, פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי וגם שמות (קצת) פחות מוכרים כמו אדוארדו צ’יידה הפסל המפורסם, ואלפונסו פונסה דה ליאון הצייר הייחודי. כמו כן יצירות רבות במוזיאון עוסקות בהיסטוריה של ספרד במאה העשרים וביחסים הפנימיים של ספרד ולא מעט ציורים ופסלים המציגים חלקים שונים של ספרד שאינם אזור קסטיליה (מתערוכת צילום מראשית המאה ה20 של ברצלונה, דרך הציורים של קאדקס של דאלי ועד ליצירות אמנות מאזור אנדלוסיה ודרום ספרד). יצירת האמנות המפורסמת ביותר במוזיאון הינה ה”גרניקה” של פיקאסו עליה נרחיב בהמשך. במוזיאון מוצגות כיום תערוכות קבועות וזמניות של אמנות ספרדית מודרנית מהמאה ה20, בדגש על קוביזם, סוריאליזם וריאליזם. מלבד ציורים תמצאו במוזיאון גם קטעי וידיאו, צילום, פסלים, רישומים ועוד.
הגרניקה של פיקאסו
היצירה החשובה ביותר במוזיאון היא הגרניקה של פיקאסו. הציור שאולי מתאר יותר מכל את זוועות המלחמה המודרנית ואת ההיבטים הפסיכולוגים של טרור וחשיפה לאלימות הוא יצירה שהוזמנה על ידי הממשל הספרדי בעיצומה של מלחמת האזרחים (שפרנקו עוד לא שלט במדריד) לטובת היריד הבינלאומי שהתקיים בפריז ב1937. פיקאסו צייר את ההפצצה של חיל האוויר הגרמני (שהיה חלק מהקואלציה הפאשסטית שנלחמה לצד פרנקו במלחמת האזרחים) את העיירה גרניקה שנמצאת בצפון ספרד – בחבל הבאסקים.
גרניקה יצירת המופת של פיקאסו המתארת את מלחמת האזרחים הספרדית (שימוש בתמונה על בסיס שימוש הוגן).
מלחמות הם דבר קשה תמיד, אבל מלחמות אזרחים – שהאזרחים הפשוטים הם גם לוחמים וגם מטרה מובחנת הם מהמלחמות הקשות ביותר והרצחניות ביותר שיש (מבלי לפגוע ברצחניות של מלחמות אחרות). דבר זה ניבט בציור הנ”ל. פיקאסו הצליח לבטא בצורה של משחק עם אור וצל גם הבזק של אור שמלווה בהפצצה אווירית, גם את האימה הניבטת מעייני המופצצים וגם הכאוס המוחלט שהפצצה אווירית על ישוב לא מוגן יוצרת.
בזמן הביקור במוזיאון, תראו לא מעט תמונות “קטנות” מתוך התמונה הכללית שהיו בעצם הסקיצות אותן צייר פיקאסו לפני שהגיע לצייר את התמונה הגדולה והמלאה. וכך תוכלו לראות את הפרטים של הציור המרשים הזה. ניתן לדבר עליו רבות, אנו ממליצים להתמקד ב:
- דמות הלוחם המת והיד הגדולה שלו המסמלים את הגבורה – אך הגבורה שמתה ואינה עוד.
- בהבעת האימה של האם המחזיקה תינוק (מוטיב שלקוח עמוק מהתרבות הנוצרית ופסלי וציורי הפייטה – רחמים של מריה לישו המתארים את האם המבכה את בנה).
- בסוס והשור שמסמלים גם את האכזריות לבעלי החיים שנכלאו למלחמה ללא רצונם וגם בהיותם סמלים חשובים בצדדים הניצים (סוס מסמל את בן הלוויה של הלוחם הספרדי ומסמל את הגאווה ואת ניסיון העמידה מול התוקף שלמעשה גוסס, ושור הוא סמל ספרדי חשוב שמסמל את העם הספרדי ויש שמסבירים זאת לצד השני כייצוג של הכוחות הפאשיטסים של ספרד).
- בסימנים המדמים אותיות דפוס – שמנסה להמחיש את הכתבה בעיתון שפרסמה את דבר ההפצצה – ואת העובדה שההרג והאימה יהפכו בעצם לאותיות דפוס לאקוניות.
- בדיסוננס שקיים בין המנורה המסורתית הספרדית והנורה המבזיקה מלמעלה ומסמלת את הקדמה ואת הסכנה שבה – היא מייצגת את ההפצצה עצמה שיוצרת על ידי התאורה הנוצרת ממנה את מרבית ההתרחשות בציור. הנורה בספרדית Bombilla הדומה למילה Bomb – פורצת את התקרה הדמיונית שיש בציור כהפצצה פתאומית הפורצת אל חייהם של המופצצים.
- במרכז הציור למטה, בידו של הפרטיזן /הלוחם המת אנו רואים שני אלמנטים חשובים. האחד הוא הפגיון השבור – המסמל כניעה או הפסד ומחזק את העובדה שהלוחם מת ואינו יכול להתנגד עוד. האלמנט השני הוא למעשה האלמנט האופטימי היחידי בתמונה – הפרח שנראה קצת לא קשור. הפרח מסמל שני דברים חשובים – אחד את הלוחם המת שהופך לפרח (מוטיב מוכר בתרבות המערבית המופיע גם אצלנו למשל בשיר “אל תקטוף” ושמו של הפרח “דם המכבים”). מצד שני הוא מסמל תקווה, את הסיכוי שבתוך האימה הזו יצמחו פרחים שיכסו על המוות והזוועות.