על אף שיש לא מעט יהודים בספרד היום – רובם מרוכזים בערים הגדולות ברצלונהומדריד בחרנו לכתוב את פרק זה תחת ההסטוריה של ספרד (ובתור ציונים גאים אנו די שמחים על כך) מכוון שמרבית העניין של היהודים בספרד מבחינה תיירותית היא גם בעיקרה היסטורית.
ראשיתם של היהודים בספרד אינה ברורה, יש שטוענים שהיה יישוב יהודי בחצי האי האיברי בימי בית ראשון ויש שטוענים שרק קצת לפני חורבן בית שני. ישנן אגדות המקשרות את ספרד עם תרשיש המקראית וישנן סברות שערים מסויימות הוקמו על ידי גולים יהודים (אחת האגדות המפורסמות בנושא קשורות בעיר טולדו). בכל מקרה התיעודים הראשונים של יהדות ספרד מגיעים פחות או יותר בתקופה הנוצרית שלה בסוף התקופה הרומאית של חצי האי האיברי בהם ניתן לראות תיעודים של הפרדה בין האוכלוסיה הנוצרית ליהודית ואפילו פוגרומים שהתבצעו נגד היהודים בעיר.
כתובת בכניסה לבית הכנסת הגדול בברצלונה המעידה על המקום כהקדש של ר’ שמואל הסרדי (בן תקופתו של הרמב”ן) המנציחה את היות המבנה בית הכנסת כנראה מהעתיקים באירופה (צילום – בני וקנין)
(ראו מידע נוסף תחת הרובע הגותי בברצלונה)
השליטה המוסלמית בספרד והפתיחות והסובלנות הדתית והאנטלקטואלית שאפיינה אותה (במרבית המקומות והשנים, לא בכולם) הביאה את היהדות במקום לפריחה. מרבית הפעילות היהודית הייתה מרוכזת בחלקים המוסלמים המובהקים של דרום ספרד ובמרכזים היהודים הקהילתיים בצפונה (למשל חירונה).
המאבקים בין הנצרות לאיסלאם על השליטה בספרד השפיעו רבות על היהודים. ככלל אצבע שלא תמיד היה נכון ניתן לומר שנוח היה ליהודים יותר תחת שלטון מוסלמי. כמו בגלויות אחרות מצב היהודים היה משתנה לפי מצב הרוח, העוצמה הפוליטית והאינטרסים של השלטון, הכנסייה והאוכלסייה הכללית.
לעיתים השלטון אהד את היהודים וראה בהם כבני חסותו, אך התקשה להגן עליהם מפני האוכלוסייה הכללית שסלדה מהם והכנסייה שלרוב שלהבה את ההמון מול היהודים. דוגמא מובהקת לכך היא ברצלונה – היהודים שם היו אהובים על המלך ג’הומה אך הוא לא הצליח לגונן עליהם (לפחות הוא עזר להם בכך שקיבלו אזור מגורים שקל יחסית לגונן על יושביו בעת פוגרומים – ראו על אזור אל קאלל תחת הרובע הגותי בברצלונה).
אם נמשיך את כלל האצבע הקודם, ניתן לומר שעם הכיבוש של ספרד בידי הנוצרים המצב של יהודי ספרד התחיל להדרדר. האמביוולטניות מצד השלטון הביאה להמרות דת רבות בקרב היהודים, לבריחות (לא בכדי הרמב”ן לאחר ויכוח ברצלונה והרמב”ם עם הגעת הנצרות ברחו מספרד. ישנן גם עדויות על המרת דתו של הרמב”ם בכוח) ולתחילתם של ה”אנוסים” המפורסמים.
בתקופתה של ספרד הנוצרית, הקיצוניות הדתית של הכנסייה התחזקה, השנאה ליהודים ולמיעוטים אחרים גברה, האנקויזיציה – הרשות השופטת של הכנסייה התחזקה, ו”שפטה בזרוע חזקה” כל מי שלא התאים לרוחה. ביניהם היו כופרים, מכשפות וגם לפעמים יהודים, בעיקר נוצרים חדשים (אנוסים, מומרים ומתנצרים מרצון שנחשדו בקיום מצוות היהדות).
אך שנאת היהודים והזרים לא נשארה בתחום הדת. האנטישמיות הקלאסית קבלה לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה גוון גזעי, כאשר גם יהודים מומרים – נוצרים חדשים, הופלו ונודו על ידי חלק מהקהילות. הכמרים ניצלו את שנאת ההמון ליהודים, שנבעה מאלף ואחת סיבות, בראשן כנראה שנאת זר קלאסית, ושלהבו את ההמון בקהילות היהודיות. שנאה זו באה לביטוי בפוגרמים, נידויים, השפלות פומביות, המרת דת בכוח ובאופן פומבי וניתן לומר שלא היה נעים להיות יהודי בספרד של אותם שנים.
השיא של תקופת ההקצנה הדתית הזו מבחינת היהודים היא ללא ספק הפקודה הבלתי מתפשרת של גירוש ספרד בסוף המאה ה-15 על ידי המלכה איזבל. בה גורשו כמעט כל היהודים מחצי האי האיברי. אלו שלא גורשו, החליפו את דתם או עזבו בטפטופים מאוחר יותר. רק יהודים מעטים נשארו בספרד, שנשארה אנטישמית עד למאה ה-20 (במאה ה-19 היו עוד החלטות של חידוש הפקודות לגירוש היהודים מהמדינה).
צלחת פסח במוזיאון היהודי בחירונה (צילום: בני וקנין)
למבקר שמתעניין ביהדות ספרד יש לא מעט מה לראות, למשל את ספרד היהודית בחבל אנדלוסיה והסיורים בעקבות היהודים הגדולים של דרום ספרד המוסלמית, בית הכנסת הגדול והעתיק ביותר באירופה שבברצלונה, מקוואות בעיירות רבות ואת המוזיאון ליהודי קטלוניה בחירונה.
